לוי נ' המאגר בע"מ - חברה לבטוח

החלטה

בפני בקשת הנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי בהתאם לסעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 ( להלן: "החוק").

התובע, יליד 1983, נפגע בתאונת דרכים ביום 25.6.07. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. התובע נבדק על ידי ארבע ועדות רפואיות וביום 16.9.08 הועמדה נכותו הרפואית הצמיתה בגין התאונה על 12% בגין קשיון לא נוח באצבע 2 בכף יד ימין, היד הדומיננטית, בהתאם לסעיף 43(2)ב לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי").

הנתבעת עותרת כעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את הנכות שנקבעה לתובע על ידי המוסד לביטוח לאומי. הנתבעת טוענת כי בפני הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי שקבעה את נכותו של התובע לא עמד מלוא התיעוד הרפואי מעברו של התובע, ולחילופין, כי הועדה התעלמה לחלוטין בהחלטתה מהתיעוד שעמד בפניה או לא נתנה לו משקל ראוי. הנתבעת מפנה לארבעה מסמכים מתיקו הרפואי של התובע בקופת החולים המבססים לדעתה, טענתה זו. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי לאחר התאונה נשוא התביעה כלל לא אובחנה פגיעה גרמית בכף יד ימין ולא נמצאה עדות לשבר. רק ביום 1.8.07 אובחן בבדיקת מיפוי עצמות שבר סגור בחלק המקורב של עצם המסרק 2 בכף יד ימין. הנתבעת טוענת כי מדובר בשבר ישן שעשוי להתאים לפגיעה קודמת של התובע בכף יד ימין, מיום 15.3.07. הנתבעת טוענת כי הועדה הרפואית צריכה הייתה להיות מודעת לפגיעות הקודמות בכף יד ימין או לכל הפחות להתייחס אליהן במסגרת החלטתה ובנסיבות אלו יש להתיר לנתבעת להביא ראיות לסתור את החלטת הועדה.

התובע, בתגובתו, טוען כי אין מדובר במקרה חריג בו יש להתיר הבאת ראיות לסתור. התובע טוען כי נכותו נקבעה בשל פגיעה באצבעות יד ימין, בפרק בתקנות הביטוח הלאומי המתייחס לאצבעות הידיים. המסמכים שצרפה הנתבעת אינם מצדיקים הבאת ראיות לסתור. אין מדובר בפגיעות הדומות לפגיעה נשוא התובענה, פגיעה באצבעות הידיים. מדובר היה בחבלות חולפות שלא הותירו כל השפעה על התובע. נושא החבלה מיום 15.3.07 עמד בפני הועדה הרפואית.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובמסמכים הרלוונטיים מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות.

ההלכה שנקבעה על ידי בית המשפט העליון בעניין מתן היתר להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי היא ברורה:

"יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד. כדוגמא למקרים כאלה יכול לשמש מקרה, בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על ידי הועדה הרפואית של המוסד ועד לדיון בבית המשפט. מקרה אחר הוא, כשלפני הועדה הרפואית לא היו עובדות רלוונטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם לתאונה, ואשר לו היו לפניה, בודאי היו מביאות לתוצאה שונה...מה שחשוב להדגיש הוא, שרק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן יותר הדבר... פסיקתו העקבית של בית משפט זה היא שיש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על פי הסיפא של סעיף 6ב ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד".

ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה, פ"ד מה (4), 77. ראה עוד בר"ע 634/85 עודה נ' רותם , פ"ד לט(4) 505; רע"א 11325/05 מנורה נ' גולינבסקי (27.2.06); רע"א 4484/06 מור נ' אישי ישיר, (19.9.06); א' ריבלין תאונת הדרכים - סדרי הדין וחישוב הפיצויים, 1999, עמ' 494 ואילך.

עוד יש להזכיר כי בית המשפט אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי. בית המשפט לא יתיר הבאת ראיות לסתור רק בגלל שדעתו של בית המשפט אינה נוחה מהנמקת הועדה, או כאשר נתקל בית משפט בהנמקות שאינן מפורטות דיין, או שמתעוררים ספקות באשר להחלטת הועדה: "אילו סברנו כי כל אימת שמידת ההנמקה של החלטת הועדה או שיקוליה אינם נקיים מספקות מהווה הדבר נימוק להתיר הבאת ראיות לסתור, היה זה תחילתו של תהליך שסיומו ריקון הסעיף מתוכנו" (בר"ע (ת"א) 1995/05 ראובן יהודה נ' הדר, (1.3.06).

אכן, אם משתכנע בית המשפט כי בפני הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי לא עמד חומר רפואי חשוב ורלוונטי בהתייחס למצבו הרפואי של התובע לפני התאונה וכי אם היה חומר זה מוצג לוועדה היה בכך באופן ודאי כדי להשפיע על החלטתה, יש בכך משום הצדקה להתיר הבאת ראיות לסתור. לא כך המצב בענייננו.

בפרוטוקול הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי מיום 25.2.08 נרשם כי עמד בפניה "חומר רפואי". לא ניתן לדעת אם עמד בפני הועדה מלוא כרטיסו הרפואי של התובע בקופת החולים, אם כי באופן רגיל עומד תיעוד זה בפני הועדות. הועדה אינה מחויבת לציין כל מסמך ומסמך אשר עומד בפניה וכאמור, ליקוי בפירוט המסמכים או חוסר פירוט מספק מהו התיעוד אליו התייחסה הועדה אינו מהווה טעם טוב ומספק למתן רשות לסתור את קביעות הועדה. עם זאת, לצורך המשך הדיון נניח כי התיעוד הרפואי אליו מפנה הנתבעת לא עמד בפני הועדה או שנשמט מסיבה זו או אחרת מעיניה ונבדוק טענות הנתבעת בהקשר למסמכים אלו.

המסמך הראשון אליו מפנה הנתבעת הוא מסמך מיום 26.9.96, 11 שנים לפני התאונה נשוא התובענה, עת התובע היה כבן 13 שנים. נרשם כך: "משלשום נפיחות וכאבים בשורש כף יד ימין ללא סיפור חבלתי. בבדיקה נפיחות...וכאבים בהזזה פסיבית של האגודל". ניתנה הפנייה למיון אורטופדי. לא הוצגו מסמכים על המשך טיפול רפואי כלשהו לאחר יום זה. צודקת ב"כ התובע כי מדובר בתלונה ישנה ובודדת על כאבים בשורש כף היד, ללא טיפול כלשהו, שאין בה כדי להביא למסקנה כי מדובר במסמך מהותי שהיה יכול לשנות את חוות דעתה של הועדה.

המסמך השני הוא מסמך מיום 4.2.03, ארבע שנים לפני התאונה. נרשם כך: "לדבריו לפני כ – 4 ימים נפצע בכף יד ימין. לא טופל. בדיקה גופנית: פצע שטחי ללא דלקת מתפשטת בין אצבעות 2-3 כף יד ימין ללא הגבלה בתנועות האצבעות". ניתן טיפול באנלגטיקה ותחבושת. (שגיאות הכתיב במסמך תוקנו). גם ביחס לתלונה זו לא נמצא כל המשך טיפול ולא נרשמו תלונות נוספות, מה עוד שמדובר בפצע שטחי ולא נמצאה כל הגבלה בתנועות האצבעות. גם מסמך זה אינו מהווה מסמך מהותי אשר ניתן לומר שהוא בעל חשיבות לעניין פגיעתו של התובע בתאונה נשוא התובענה.

המסמך השלישי הוא מסמך מיום 15.8.05, שנתיים לפני התאונה. נרשם כך: "הנ"ל בתאונת עבודה בתאונת אופנוע אתמול. נחבל ביד ימין, גב ובירך ימין. נבדק אתמול בחדר מיון בבי"ח איכילוב. צילום יד – ללא קו שבר. סובל מכאבים". גם לגבי תלונה זו – מדובר בחבלה ביד ולא באצבעות, ללא שבר, ללא המשך טיפול וללא תלונות נוספות. גם מסמך זה אינו מהווה מסמך מהותי לעניין פגיעתו של התובע בתאונה נשוא התובענה.

המסמך הרביעי הוא מסמך מיום 15.3.07, שלושה חודשים לפני התאונה. נרשם כך: "חבלת שורש כף יד ימין" בבדיקה גופנית נמצא: "רגישות מקומית הגבלת תנועה". ניתנה הפנייה לצילום שורש כף יד ימין. גם לגבי פגיעה זו לא נרשם המשך טיפול ולא נרשמו תלונות נוספות. בכל מקרה, כפי שמציינת ב"כ התובע, התובע דיווח לוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי שדן בתאונה נשוא התובענה על פגיעתו זו עוד בטופס תביעתו לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה עליו חתם ביום 2.9.07. בטופס זה רשם, כאשר נשאל לגבי מחלה או כאבים הקשורים או דומים למצבו בקשר לתאונה נשוא התביעה כך: "לפני חודשיים מעדתי בחצר ביתי ונפגעתי ביד ימין – בוצע צילום ליד ורופא בודק מסר שאין נזק". טופס זה וכל תיקו של התובע לעניין דמי הפגיעה עמד בפני הועדה הרפואית מיום 25.2.08, כפי שמצוין בפרוטוקול הועדה, כך שהועדה הייתה ערה לפגיעתו זו של התובע וחזקה עליה שבדקה את מלוא התיעוד הרפואי הרלוונטי לפגיעה זו, אם סברה שהוא רלוונטי לדיוניה. עוד יש להעיר כי, שוב, מדובר בחבלה לשורש כף היד ולא לאצבעות.

ניתן לסכם ולומר, אם כן, כי גם אם נניח שאותם ארבעה מסמכים אליהם מפנה הנתבעת לא עמדו בפני הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, ולא הוכח כי כך היה, ולמעשה, הועדה הרפואית הייתה מודעת לפחות למקרה אליו מתייחס המסמך הרביעי, אין בכך כדי להוות קביעה כי בפנינו מקרה חריג ונדיר בו יש לקבל בקשת הנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה. אין מדובר במסמכים מהותיים לפגיעה נשוא התובענה אשר ניתן לומר, באופן ודאי, שאם היו עומדים בפני הועדה היו מסקנותיה משתנות. שלושת המסמכים הראשונים, כאמור, הם מסמכים ישנים המתארים תלונות בודדות וחד פעמיות שלא היה להן כל המשך טיפול ואינם מתייחסים לפגיעה דומה לזו שבתאונה נשוא התובענה. המסמך הרביעי, גם הוא אינו מתייחס לפגיעה דומה, ובכל מקרה, כאמור, אותו ארוע דווח לועדה. לא הוכח כל פגם מהותי בעבודת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי המצדיק, באופן חריג ונדיר, הבאת ראיות לסתור.

הבקשה נדחית. הנתבעת תשא בהוצאות התובע בסך 2000 ₪ בתוספת מע"מ.

הנתבעת תגיש תחשיבי נזק בתוך 21 יום. ק"מ נדחה ליום 3.3.10 בשעה 08:30. ישיבת יום 10.1.10 מבוטלת.

ניתנה היום, י"ח טבת תש"ע, 04 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.